תיבות הילוכים מחולקות למפחיתי הילוכים קונבנציונליים ולמפחיתים פלנטריים לפי מבנה ההילוכים שלהם. מפחית הילוכים קונבנציונלי מורכב מתיבה חיצונית, גלגלי שיניים, ציר, מיסבים וכו', והוא מושג על ידי ההבדל במספר השיניים בין ההילוכים העליונים לתחתונים להשגת אפקט הפחתה. כל רכיב במפחית הפלנטרי מנוצל במלואו, וכל קולר יכול לפעול היטב, ולהשיג יעילות העברה של 5-10% גבוהה מזו של מפחיתי הילוכים רגילים.
יתרה מכך, כמעט כל גיר במפחית הפלנטרי עבר טיפול התקשות, ולכן בהשוואה למפחיתים קונבנציונליים, גלגלי השיניים קשים יותר, בעלי חיי שירות ארוכים יותר ודיוק גבוה יותר לאחר טיפול מיוחד. ניתן לשנות את יחס ההפחתה על ידי הוספת סט הילוכים, והעיצוב הקומפקטי מקטין מאוד את המיקום הנדרש לשימוש
כיום, עם ההתפתחות המהירה של מכונות אוטומציה בתעשיות שונות, על מנת להקל על ההתאמה של מפחיתים פלנטריים עם יותר סוגי מנועים, יצרני מפחית פלנטריים מחלקים את המפחית הפלנטרי המוגמר למודולים שונים לייצור, ואז מרכיבים אותם. בנסיבות רגילות, יהיו שלושה מודולים. פלט: קצה הפלט של המפחית הפלנטרי (פיר פלט לפלט פיר, דיסק פלט לפלט דיסק, אוגן וכו'). תיבה: זהו חלק המעטפת החיצוני שמכיל בעיקר גלגלי שיניים פלנטריים. קלט: החלק המשולב עם מנוע הסרוו במהלך ההתקנה.
קצה הפלט קבוע ומיוצר על פי תקני התעשייה; המעטפת החיצונית של התיבה נקבעת על סמך מצב גלגלי השיניים הפנימיים; אז חלק ההתאמה האישית של תיבת הילוכים פלנטרית מתמקד בדרך כלל בקצה הקלט.